לא מאוד קוּל לומר את זה, אבל תמיד היה נדמה לי שחלק מההצלחה של כל סנגון האלקטרו הצרפתי טמונה יותר בעניין הצרפתי של הדבר ופחות בזה האלקטרוני.
עבור רוב האנשים הקשר הצרפתי הוא עדיין הקשר בין הקרואסון לגניחות של בירקין ופחות הקשר שבין המהגרים של פריז ליער בולון.
יש בצרפת את הניחוח השיקי של ארץ ניכר ושפה זרה שהיא לא אנגלית, אבל היא עדיין קרובה מספיק לקפיצה בוויקנד.
אייר, דאפט פאנק, ג'אסטיס- כולם "תפסו" במידה זו או אחרת בארץ, נניח לרגע את העובדה שכל הלהיטים הגדולים של הלהקות שצויינו כאן לעיל (לפחות אצל הקהל הישראלי) הם בכלל באנגלית, ועדיין נשאר עם נוקאאוט רצחני של האלקטרו הצרפתי לעומת כל-מדינה-באשר-היא.
די לראות את שאט הנפש שמופגנת כלפי ממתקי האלקטרו שמשוגרים מאזור סקנדינבייה וצפונה- רושקופ? מי? (וזאת על אף הביקורת המפרגנת של ניב הדס בוואלה!).
"פאניקו", הרכב רוקנרול-רייב טרופי, לפחות להגדרתו, סימן וי גדול על ריבוע השיק הצרפתי, אבל הוסיף לזה את הלכלוך הצ'ילאני המתבקש, צעד גאוני לדעתי.
אם אתה פלצן עם פוסטר של שרלוט גינסבורג מעל המיטה הרי שפאניקו הם עבורך להקת רוק צרפתית חדשה ותו לא, אבל אם אתה לעומת זאת פרחח דרון אמריקאי -ממש כמו חברי פאניקו- ונראה יותר כמו סרג' גינסבורג ופחות כמו ג'אן בנואה-דנקאל, הרי שפאניקו הולכים להיות פסקול הפאנק רוקנרול שלך לקיץ הקרוב.
חמשת הפרחחים הצ'ילאנים (4 פרחחים, ובחורה אחת- הרכב מנצח!) הם אדוארדו הסולן, מֶמֶו על הגיטרה הראשית, סֶבֵּה ו-סְקווֹאט על התופים ועל הטרונטייבל בהתאמה, וקרולינה על הבס וקולות הרגע.
הם חתומים בלייבל בעל השם מעורר התיאבון "טייגרסושי" (אז מה שהם אוכלים שם בתיאלנד, מה?), לצידו של הד'יג'יי יאוקים, ממקימי הלייבל, שאפילו הופיע יחד עם פאניקו בארץ.
הערבוב בין הגסות של הפאנק והרייב הצ'יליאניים לבין ליטוש הקצוות הצרפתי הופך את המוזיקה של פאניקו לגרובית ומקפיצה כשמעל הכל מרחף ענן סטייל בניחוח סנטיאגו.
המבטא הלא ברור שנע תדיר על קו דרום אמריקה- צרפת מוסיף את השיק החו"לניקי שהשמועות מספרות שאנחנו מחפשים אותו עוד מהימים שסקאל ספורט היה האטרקצייה הכי גדולה בדיוטי פרי.
פאניקו עובדים על אלבום חדש, בינתיים יש באמתחתםאלבום אחד ושלושה EP's, האחרון מבניהם הוא Guadalupe, שכולל את השיר בעל אותו השם+ גרסת רמיקס וגרסת דאב שלו.
השיר הוא אחד האהובים עלי מבין החומרים שלהם, אני מניחה ש"הלהיט" של פאניקו הוא illumination, שגם קיבל טיפול נאה בגזרת גרסת הרמיקס, אבל אין ספק שה-שיר שלהם הוא טראנספילו מתוך האי.פי לופיטה שנפתח במילים הבלתי אפשריות- מאמא לוקו, קוקו ריצ'ו צ'יקו וור.
now that's rocknroll!
הקו האסטתי של הלהקה לא אחיד, לפרקים נראה כמו אחד מהליינים היותר מוצלחים של בילבורד, בעוד שלפרקים הוא נראה מושפע מצבעוניות ניו יורקית פשוטה של אידיאולוגיית אינדי בשקל.
לפי שני האי-פי'ס האחרונים נראה שפאניקו מנסים לגבש זהות דרך צבעוניית האינדי הפשוטה של אדום, צהוב ותכלת. זהות זה תמיד טוב, אבל אני אישית בעד לזנוח את הקו האחיד ולהתפרע, הרי בשביל מה באתם כל הדרך מצ'ילה אם לא בשביל זה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה